החלטה בתיק ת"א 15751-01-13

    המבקש עותר לבית המשפט ,כי יוציא מתחת ידו צו מניעה זמני המופנה למשיבים והמורה להם ולכל אדם הבא מטעמם להימנע  מלהשתמש בזכות מעבר  בחלקת המבקש הידועה כחלקה 1/2 בגוש 17484 בקרקעות כפר עילוט (להלן : "זכות המעבר").

    אציין , כי  המקרקעין  שבמחלוקת הם מסוג מירי ,בשטח 5,686 מ"ר והידועים גם כחלקה 1 בגוש 17484 בקרקעות כפר עילוט ,הם של 11 בעלים ,בחלקים לא שווים - הצדדים ו- 8 בעלים נוספים. (להלן:"המקרקעין") . חלקו של המבקש במקרקעין הוא 367/9600 ,קרי- 217.37 מ"ר;חלקו של כל אחד מהמשיבים במקרקעין הוא 633/9600 , קרי- 374.92 מ"ר.

וכן, קיימת תוכנית חלוקה למקרקעין ,שאושרה  ( ביום 2.7.2000 ) על-ידי הוועדה המקומית לתכנון ולבניה -מבוא העמקים (להלן:"התוכנית" , "הוועדה" - בתאמה). התוכנית טרם נרשמה בפנקסי המקרקעין.

    טענתו העיקרית של המבקש, בקליפת אגוז , היא שחתימתו המתנוססת על התוכנית מזוייפת היא. התוכנית אושרה במרמה. זכות המעבר פוגעת  ,שלא כדין, בקניינו. הוא זכאי לסעד הזמני המבוקש. מאזן הנוחות נוטה לטובתו.

   המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם הם רכשו את חלקם במקרקעין מהמבקש עוד לפני אישור התוכנית . אין להם קשר כלשהו לזיוף הנטען.בפני המבקש פתוחה הדרך לנקוט בהליך הנכון וכדין לפירוק השיתוף במקרקעין.

    לאחר עיון בבקשה על צירופיה ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים , נחה דעתי ,כי אין ממש בבקשה ודינה להידחות. ראשית, זיקת ההנאה לחלקם של המשיבים במקרקעין  שנרכש , בזמנו, מהמבקש עצמו , מסוג זכות מעבר, הוסדרה בתוכנית עליה חתום גם המבקש וחתמתו על התוכנית אושרה על-ידי עורך דין מאג'ד רג'א שמא. התוכנית הינה הסכם שיתוף , כהגדרתו בסעיף 29 לחוק המקרקעין ,התשכ"ט- 1969 (להלן:"חוק המקרקעין") ומקנה למשיבים שימוש כדין בזכות המעבר.

    שנית, גם אם נניח לרגע ולגישת המבקש ,כי התוכנית בטלה ומבוטלת ,עדיין אין ביכולתי להיעתר לבקשה. במה דברים אמורים ? לית מאן דיפליג ,כי אין הסכם  שיתוף אחר בין השותפים בדבר ניהול המקרקעין והשימוש בהם ובדבר זכויותיהם וחובותיהם בכל הנוגע למקרקעין.במקרה דנן, בעלותו של כל שותף במקרקעין לפי חלקו מתפשטת בכל אתר ואתר שבמקרקעין ואין לשום שותף חלק מסויים בהם (סעיף 27 לחוק המקרקעין) .וכין,לכל שותף מוקנית הזכות בדין ,בלי הסכמת יתר השותפים, להשתמש במקרקעין המשותפים שימוש סביר ,ובלבד שלא ימנע שימוש כזה משותף אחר (סעיף 31 (א) (1) לחוק המקרקעין) . בפניי , לא נטען ולא הוכח כלל ,כי שימושם של המשיבים בזכות המעבר מונעת שימוש כזה במי מהשותפים האחרים.

   שלישית, לא השתכנעתי ,כי במכלול נסיבות העניין מאזן הנוחות נוטה דווקא לטובת המבקש.ההפך הוא הנכון. מתן הסעד המבוקש יסב , שלא כדין, נזק למשיבים ויפגע בצורה לא מידתי בקניינם.

    רביעית, קל להיווכח ,כי כוונתו האמיתית של המבקש היא ביטול התוכנית. הסכסוך האמיתי הוא בין המבקש לבין הוועדה. המדובר בענין מינהלי ,כהגדרתו בסעיף 2 לחוק בתי המשפט לענינים מינהליים ,התש"ס - 2000. לבית משפט זה אין סמכות עניינית לדון בענין מינהלי כאמור. סמכות זו מוקנית לבית לענינים מינהליים ( סעיף 5 לחוק  בתי המשפט לענינים מינהליים). על המבקש לנקוט בהליך כדין לביטול התוכנית אם בכלל, ואינני מביע עמדה כלשהי לגופו של ענין זה.

    התוצאה היא,איפוא, כי אני דוחה בזה את הבקשה ומחייב את המבקש לשלם למשיבים הוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ כחוק בסכום כולל בסך 2,500 ש"ח.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום,  ב' שבט תשע"ג, 13 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.